תעלומת שוד הגז

…"אתה יודע ווטסון יש בפרשה מקוממת זו כמה נקודות ראויות לציון"
"ובכן שרלוק מעולם לא גזלו מעטים כל כך הון רב כל כך מהציבור הרחב, אך מהיכרותנו ברור לי שלא לכך כיוונת. האר את עיני."
"ובכן, בוודאי אתה זוכר את השוד בבנק פנטון"
"ודאי. הציבור נדהם לגלות ששוד הענק בוצע בעזרת נשק דמה חסר כדורים. "
"לקח זמן עד שהתברר שאכן היה כך. אך זה היה המפתח לפתרון. מנהל הבנק היה הקולני ביותר בקריאות
'יש להם נשק. תנו להם הכל' והשתיק את עובר האורח שטען שזה דמה, אך כשבדקתי את הזירה התברר שמהמיקום שלו, ולאור הבנתו בכלי נשק, לא סביר שלא ידע שאין שום קליע. משלב זה חשדתי שמדובר בעבודה מבפנים. טרחתי לגלות עם מי קיים המנהל פגישות חשאיות וכך איתרתי את מנהיג הכנופיה"
"פרשה יוצאת דופן אך לא הבנתי עד הסוף כיצד היא משליכה על מקרה זה"
"ווטסון יקירי, אם הגז במאגר הפעיל יספיק ליותר מעשור, מה דעתך על איום שהגז במאגר השני ישאר קבור באדמה?"
"זה נשמע לי אקדח בלי קליע"
"ומי הוא זה הטורח להשמיעו שוב ושוב כסיבה להחלטות?"
"הראש. זה האמור לדאוג לטובת הציבור. אני המום. גם במקרה זה זו פעולה מבפנים? האם נודיע לסקוטלנד יארד?"
"שלושה מראשיו בעבר של היארד עובדים בשירות התאגיד. עלינו ליידע את הציבור ולהניעו לפעולה, וזכור לתאגיד שליטה בחלק מכלי התקשורת המרכזיים…"

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

פוסט #386 בנושא עודפי קולות, באדר-עופר והסכמי עודפים

הפוסט נכתב לאחר שביומיים שלפני המועד הקובע להגשת הסכמי עודפים, היה נסיון מטעם המחנ"צ למהלך שבמקום הסכם העודפים מחנ"צ-מרצ יהיו שני הסכמים (א) מרצ-משותפת (ב)מחנ"צ-ישעתיד. המהלך כשל עקב התנגדות בל"ד . הסירוב הזה חשף שוב את ההבדלים בין מרכיביה השונים של הרשימה המשותפת, והרגיז רבים בקשת שבין חד"ש ליש עתיד. את האו-סי-די שלי הרגיזה יותר הטעות הנפוצה בכלי התקשורת ובפיד כאילו זה מהלך שמפסיד ל"גוש" או לארבע המפלגות האלו 2 מנדטים

הטעות נובעת מערבוב בין "עודפים" לפי באדר-עופר ועודף \ רווח כתוצאה מהסכם עודפים

חוק באדר-עופר קובע חלוקה שונה מהחלוקה "הנאיבית"

חלוקה נאיבית: מחלקים את סך הקולות של רשימות שחצו את אחוז החסימה (להלן סך הקולות) ב-120 ואז מעגלים למעלה\למטה עם סף כך שסך המנדטים הוא 120

לפי באדר-עופר, המודד למנדט הוא המספר הנמוך ביותר כך שסך כל המנדטים כשמעגלים  למטה הוא 120. למשל  אם סך הקולות 3.78 מיליון ויש עשר מפלגות, המודד הנאיבי הוא 31500 אך לפיו סך המנדטים  (בעיגול למטה) יהיה למשל 115, ואז יורד המודד עד לקבלת 120 מנדטים, למשל מודד של 30000. במקרה קיצוני של מפלגה גדולה עם 1.87 מיליון מצביעים ותשע קטנות, המפלגה הגדולה עולה מ59 מנדטים לפי החלוקה הנאיבית ל62 לפי באדר-עופר.

הסכם עודפים הוא ענין פשוט יותר, שקובע שלצורך חלוקת העודפים ייחשבו שתי המפלגות כאחת ורק אח"כ מחלקים ביניהן. כלומר אם מפלגה עם 10.6 מנדטים לפי המודד ואחרת עם 20.6 חותמות הסכם עודפים הן מרויחות את המנדט ה31 (כעת חילקנו 121 מנדטים דבר הדורש העלאת המודד עד לאיזון, דבר שיגרום להפסד מנדט של מפלגה כלשהי, אולי הצמד הזה) – קל לראות שהסיכוי להרויח את "המנדט ה-121" הוא 50% ולכן הסיכוי באמת להרוויח מנדט הוא קצת פחות מ50%

למהלך שלא התממש ניתן להתייחס מתמטית כשילוב של שני אלמנטים: הסכם עודפים משותפת-ישעתיד והאלמנט השני  הוא הצרחה בין שני הסכמי העודפים. תוחלת השינוי של הצרחה כזו הוא אפס (או קרוב מאד לאפס – לא בטוח) הסיכוי שלא יהיה שינוי בסך המנדטים גדול מעט מ50% וסיכוי שווה לרווח או הפסד מנדט. אם הסכם העודפים התיאורטי של המשותפת ויש-עתיד היה מרויח מנדט היה סיכוי מסוים שזה יהיה על חשבון מחנצ-מרצ. בסך הכל התסריט בעל מירב הסיכויים הוא שלא היה משתנה סך המנדטים של ארבע המפלגות (ובסיכוי גדול שום שינוי בחלוקת המנדטים), סיכוי קצת יותר קטן לרווח של מנדט בודד וסיכויים קלושים להפסד מנדט או רווח של שניים, ואם נתעלם ממקרי הקצה 40% לתוספת מנדט ו60% ללא שינוי

עם תוחלת של כמעט חצי מנדט אפשר להבין למה ההתיחסות למהלך ברשימה המשותפת לא היתה מתמטית גרידא אלא יותר הצהרתית: חד"ש וטיבי בעד שיתוף פעולה ואילו בל"ד ובמידה פחותה רע"מ "לא משתתפים" – קוי המתאר ליום שאחרי הבחירות. הניתוח של שני אלמנטים שהעיקרי ביניהם הוא הסכם עודפים עם לפיד קל יותר להבין את בל"ד, תקראו לזה "נקמת הזועבי'ז" מצד שני, הנה מגיעה האירוניה: המנדט שמגיע ל"גוש" ב50% הולך כנראה ליש-עתיד או המשותפת, עם סיכויים טובים קצת יותר למשותפת. לפי הסקרים סיכוי גדול שהמנדט האבוד הוא מספר 14 – איש של בל"ד. ברשימה המשותפת מדברים על רוטציה במקומות 12-15, אבל אם בתום ספירת הקולות וחישוב המנדטים, יתברר שמקום 14 על חשבון ח"כ ימין נמנע בגלל הכשלת המהלך הנושא הזה יצוץ מן הסתם כשיגיע הזמן למספר 13 מטעם חד"ש לפנות את מקומו

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

הצהרון הטוב – מקום משחק חופשי, עם מעט השגחה

הפוסט הזה הוא בעיקרו המלצה להורים לילדים המתחילים בימים הקרובים כתה א (או ב) מנסיוני בשנתיים האחרונות

בהנחה שאתם הורים עובדים, סביר שלפחות בכמה ימים בשבוע הילד ימשיך ב 1:30 מבית הספר לצהרון לעוד שעתיים או שלוש, וסביר מאד שבשכונתכם יהיו מספר צהרונים ומכיוון שבית ספר וכתה העיריה כבר בחרה בשבילכם  מגיע זמן ההתלבטות. הצהרונים השונים מנסים לשכנע את ההורים בדרך כלל במגוון החוגים והפעילויות – באחד יש שלושה חוגי מוזיקה בשבוע, בשני חוג ספורט ואתם יודעים שהילד שלכם צריך עוד קצת ספורט, בשלישי מדברים באנגלית וכו. אבל אתם קוראים נבונים שלא דילגו על הכותרת ויודעים שההמלצה שלי היא צהרון בו הילדים לא מבלים בחוגים אלא נמצאים במרחב גדול יחסית בו הם תופסים פינה עם כמה חברים ומשחקים פעם בכדור, פעם בתופסת, לפעמים במשחקי דמיון לבד או בקבוצה ועוד שטויות, כאשר בסביבה יש כמה מבוגרים (לרוב צעירים) שדואגים שהסביבה תהיה בטוחה

פה, בטיוטה שבראש שאלתי רטורית "אז למה?" והסברתי, אבל בקריאה של המשפט הקודם כבר הקורא המייצג (אני) השתכנע, אז אני סתם אפרט

 לפני כמה חודשים רץ ברשתות מאמר מאד מעניין תנו לילדים לשחק "אנחנו מפנקים את ילדינו הרבה יותר מדי, ודוחפים אותם להישגים באופן דוגמטי ובלתי יעיל. אם לא ניתן להם לשחק בחופשיות, ללא השגחה, הם אף פעם לא יתבגרו באמת" (סרט בנושא ועוד מאמר קשור). הנהנתי בהסכמה, ואחרי עוד שבוע או שבועיים פתאום היה לי רגע של הארת "כל חיי דיברתי בפרוזה" – קישרתי את הרעיון הזה למשהו שהייתי מרוצה ממנו בצהרון אליו הולך בני וברגע הקישור פתאום ראיתי את כל העניין באופן אחר

אז מה הנוסחה המנסחת: לא  צריך חוגים בצהרון (בלי לשלול חוגים בשלב אחר), מרחב גדול, רובו בחוץ עם כמה פינות לכדורגל, קפיצה בחבל, תופסת שיטוט סתמי, דיון ממושך שמבוגרים לא יבינו בחוקים של המשחק החדש שממציאים, קריאה משותפת בקומיקס, מגלשות וכו. מספר קטן של מדריכים , שיראו שאנשים לא מוכרים לא נכנסים, בני שש לא עוזבים בלי שאף אחד יודע ודואגים לטפל במי שנפצע. לצהרון שנמצא בבית הספר, אגב, יש לפעמים יתרון – לא כי המכרז בחר את הכי טובים ולא כי נחסכות חמש דקות של מסע ברווזים אלא כי לרוב שם יש מרחב יותר גדול

וכן, אולי אתם משיגים אותי בהרבה, ובני השש שלכם מסתובבים לבד בשכונה ומשחקים, או שנתמזל מזלכם (באספקט זה) ואתם גרים בקיבוץ, אז יופי לכם, העצה שלי היא להמונים העירוניים

פורסם בקטגוריה Uncategorized, הורות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

(2013) אבו אנד אוביט אינ די נגב

אני יכול לראות כי השעה כבר שמונה ושלושים בערב.  החלונות פתוחים מאז שירדנו מהכביש הראשי . רוח חמה יבשה ומאובקת בתשעים קמ"ש  ואני תוהה כמה חם יהיה בצהרים, אוקטובר או לא אוקטובר, אם הלילה כל כך חם.

ברדיו שמתי דיסק לא חדש, אבל של מוזיקה אמיתית. טייס המשנה, בנסיעת בכורה מקדימה, שקוע בקומיקס שלו. עוד תחביב מהקיץ האחרון. או שאולי הוא מתנמנם כמו שהמלצתי. אני מגביר קצת את הווליום, נותן פייט לרחש הרוח. הייתי עוצם עיניים ומתרכז אך גם שחור הלילה נותן לגיטרה מרחב. כמעט מחמיץ  את הפניה לדרך העפר.

 וואו! הקטע הזה תמיד מעיף אותי . נוגע בעדינות בעורפו של הילדון, "מה?" הוא מסתובב, "תקשיב לגיטרה" אני עונה ברכות, "מה?!" הוא צועק מעל המוזיקה והרוח  "הגיטרה" אני חצי צועק, "אה". ילד צעיר מדי וחטיאר שיותר זוכר מחי את המוסיקה, אני מהסס רגע בלב. "אבא, מארש דונדורמה ששמענו בלילה לבן בשוק יהיו שם?", אני מהנהן ומחייך. אני מביט בו ושמח שכך זה התגלגל. הרצון לנסוע שנה שעברה שצץ באיחור והכריע לגבי השנה, התחייבות של האשה שמנעה ממנה (ומהקטנטונת) להצטרף ומיליותיה הנבונות "אז תיסעו שניכם, אתם תיהנו". אני מאט, צפיפות המכוניות מעידה שאנו תכף שם.

 * * * * * * * *

חנינו. אני מעיר אותו ומעמיס את הציוד. קבוצת עצים סמוכה שסביבה שלושה אוהלים היא היעד, וביחד אנו מקימים שם אוהל רביעי. חמש דקות ממתחם המוזיקה, רחוק מספיק כדי לפרוש מוקדם, רחוק מכפר האוהלים. לשמחתי הוא כבר רענן ונרגש. לא חולף זמן רב ואנחנו כבר *כאן*. המוזיקה באויר, אנו נעים בין הבמות, טועמים, לא מתחייבים.  צ'אי ובירה, ושתי נקניקיות. ליד העץ המקושט דגלונים כדרך הבודהיסטים, אופניים רתומות לגלגל ענק של גלגלים שקוע בשוקת מי סבון. בבמה המרכזית צליל לא מעניין. זזים, בבמה הקטנה יותר משהו פאנקי וסוחף. משהו בצבעוניות של החויה עובר אלי טוב יותר דרך מבטו הרענן. עוד הופעה או שתיים וחזרנו לאוהל. בשק השינה שלידי יש פתאום נער

בוקר. יוצא מהאוהל, מתמתח, ומעמיד מקינטה על הגזייה. הוא גם קם, אני שולף שקית שוקו מהצידנית. אוכלים משהו קטן ומביטים סביב – קמנו כשעוד אין מוזיקה והתמקמנו מחוץ למתחם האוהלים, כך שרואים ומרגישים את המדבר מסביב. מטיילים קצת בין עצי השיטה, מתארגנים  ונכנסים למתחם ההופעות. באוהל עם דיג'יי מפזזים קצת, תופסים כמה הופעות של המוזיקאים היותר משכימים. אוכלים משהו, בירה של צהרים ופתאום בלי שמצפים בשעה כזו תופסים הופעה ממש מוצלחת. אחר כך משהו פחות מעניין. יש ליין-אפ טוב בערב ונראה לי שמנוחת צהריים של הילד תיתן לי ליהנות ממנה.. חוזרים לאוהל, הוא קורא שני עמודים בקומיקס ונרדם. אני לוגם עוד קצת בירה ומתנמנם לאיטי. החום והמוזיקה המרוחקת נכנסים לחלומותי

שבת. אני בן 18. שנת השבת של טירון שיצא הביתה. מכיוון המטבח זמזום של ויכוח בין אמי ואחי הקטן. אני מדדה לשם ושותה קפה, אך מבעד לערפל אני קולט שכל אחד מהם רוצה שאתערב ואפסוק בויכוח באופן הגיוני, מונח שפירושו לא מוסכם עליהם. מסתבר שאחי מתכנן ליסוע להופעות בצמח בט"ו באב. אמי טוענת בתוקף שהוא לא יכול ליסוע לבד, הוא רק ילד. הוא  לא חושב ש"רק ילד" זה תיאור מדויק למישהו שתכף בן 15. בנסיון להרויח קצת זמן מברר קצת פרטים, מי, מה, מתי, איפה, אבל הם כבר מצפים למוצא פי. "אמא  צודקת" אני אומר לאחי הנדהם-נבגד, "אתה לא יכול ליסוע לבד, וזהו". מסתבר, עם זאת שמזלו שפר עליו וזה בדיוק על הרגילה שלי.

סוף שנות ה-80, פורטיס וסחרוף בדיוק חזרו לארץ. הופעה ראשונה שלהם, ואנחנו בין האלפים שם. הרוק הישראלי מתעורר לכמה משנותיו הטובות ביותר.

לילה, רצף של הופעות ועכשיו אחת טובה במיוחד. מתלהבים , רוקדים, שומעים את הגיטרה מנסרת את הלילה. אני מסתכל עליו. פתאום הוא לא נראה כל כך קטן ורואים כמה אנחנו דומים. בסוף ההתלהבות אנחנו סחוטים,  הוא במיוחד. עיניו נוצצות אך הוא צריך להישען עלי בדרך לשק השינה. אני לוקח אותו על כתפי עד לאוהל, משכיב אותו לישון, שמח שיצאנו לנגב

 * * * * * * * *

טוב, אם קראתם את תרגיל הכתיבה הזה עד הסוף מגיעות לכם גם כמה המלצות אמיתיות: קודם כל המסקנה של בני מהטיול: היה כיף, שנה הבאה נבוא גם עם אמא ואחותי הקטנה

וכמה שאהבנו:

 

פורסם בקטגוריה סיפורים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

האקדח הזה אינו אקדח והסרטון הזה אינו סרטון

התגובות לסרטון מצלמות האבטחה המראה את שני הנערים הפלסטינים הנורים ממרחק ("מפוברק", "ערוך", "מה היה שם קודם",  וכו) הזכירו לי את הפתיחה לספרו של ג'ון לה קארה "סינגל את סינגל". ללה קארה כמה פתיחות חזקות של ספרים וספר זה נפתח במשפט האקדח הזה אינו אקדח משפט שמתברר תוך פסקה כשכנוע העצמי של אלפרד וינזר, פרקליט הלבנת כספים כשלקוח\שותף מאוכזב מכוון אליו אקדח ממרחק 15 ס"מ (מיני-ספוילר: עד סוף הפרק האקדח יירה ויהרוג את מר וינזר)

סינגל את סינגל אינו רק ספר מתח על עולם השחיתות. זה ספר על שקר ורמיה עצמית כבסיס לכל הפשע, השחיתות. אביו של הגיבור הוא עו"ד המתמחה בהלבנת הון, דרך לעטוף את הפשע בשקר. בסצינת הפתיחה נתקל מר וינזר באקדח שמכוון אליו ועומד לחסל אותו . תגובתו היא שכבות של רמייה עצמית המכחישות את הקורה. ההצצה לעולמו הפנימי הופכת את הריגתו האכזרית לגרוטסקה קומית.  קטע זה גדוש ציטוטים היכולים לשמש את עדת המכחישנים:

"…האקדח הזה לא קיים. זוהי ראיה לא קבילה. זו אינה ראיה כלל. זה לא אקדח"

"מר אלפרד וינזר היה עורך דין ולדידו של עורך דין עובדות נועדו להכחשה. כל העובדות. ככל שעובדה יותר מובנת מאליה בעיניו של הדיוט, כן חייב עורך הדין המצפוני לערער אותה ביתר תקיפות. ובאותו רגע היה וינזר המצפוני שבעורכי הדין"

 לאט לאט מתוודע הקורא לשכבות הרמייה שמאפשרות הכחשה כה בוטה של המציאות. בפי וינזר "בית סינגל הוא פירמה אמינה וישרה" משום שהיא מסייעת ללקוחותיה במלאכת הרמייה של הלבנת ההון. לפשע היוצר את ההון מתיחסים במונחים מערפלים, כמו השיטות הראשוניות. וסביב פירמה זו יש שקרים ושחיתות בכל זרועות הממשל והחוק

והנה זכינו גם בישראל שמחוץ לספרות לחוות את עוצמת ההכחשה שבה דווקא אותו אקדח  מהביטוי האקדח המעשן הוא זה שמוכחש באופן כה סוריאליסטי

מצד אחד הכחשת ההרג מול עדויות ברורות, מצד שני מאמרו של עורך הדין המצפוני דניאל פרידמן בידיעות של שבת  "בלי ראיות" שמכחיש את כל הראיות שמצא השופט דוד רוזן כדי להרשיע את אולמרט ומרעיו (רביב דרוקר מפריך את טענות פרידמן אני רק אצטט את משפט הסיום: וזה היה שר המשפטים שלנו…). אבל מקריאת טוקבקים שמצד אחד מכחישים את הירי ומצד שני אומרים צריך להרוג את המפגינים האלה ייתכן והאמירה היא: האקדח הזה אינו אקדח, הסרטון הזה אינו סרטון, האדם הזה אינו קרוי אדם

הכחשה סוריאליסטית

הכחשה סוריאליסטית -אילוסטרציה

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

הון-שלטון-אנרגיה בעמק האלה

image

image

image

image

image

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

הרהור ליום השואה – לקחים וערכים – פרסום מחודש

הערה מקדימה: את הפוסט הזה פרסמתי בפלטפורמה אחרת לפני כשנתיים, אפריל 2012. בימים האחרונים הוא מרגיש שוב רלבנטי והחלטתי להעלות אות גם לכאן, ללא שינוי ולהוסיף הערות חדשות בסופו

  *  *   *  *   *  *  *  *

הרהור ליום השואה – לקחים וערכים

בד"כ אני נרתע מלהצמיד "לקח" לשואה – דבר שמצמצמם ומשתמש בזוועה – אבל השנה קצת חשבתי על זה (אולי כי אני כבר אבא שמדבר עם הילד על טוב ורע). לא ניסיתי לנסח לקח משלי אלא להבין איזה לקח האנושות, או חלקים מתוכה, למדו ממנה ומההרג ההמוני של שתי מלחמות העולם ויתר החיסולים ההמוניים באותו דור.

חשבתי על כך עם השעיה של הציניות, עם הסתכלות על סט הערכים והשאיפות שעלה כתשובה ערכית, לפני ההתחשבנות של עד כמה ערכים אלו גברו על פוליטיקה וחולשות אנוש. ניסוח ברור של ערכים אלו התחייב כמעט מאחר ולא רק המעשים היו מזוויעים ונוראים אלא גם הערכים שמאחוריהם היו נתעבים. 

עוד בזמן המלחמה אימצו בעלות הברית כיעד את "ארבעת החירויות": חופש הדיבור, חופש ההתכנסות, החופש מפחד והחופש ממחסור.
לאחר המלחמה הקימו בעלות הברית את האו"ם ככלי מוסדי לצמצום המלחמות שגם הקמתו לוותה בהצהרה ערכית חזקה, תחילה בהצהרה שבפתח אמנת האו"ם ולאחר עבודת ניסוח התלוותה לכלי המוסדי גם הצהרה ערכית שלמה בדמות "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" (1948).
בפתיחה לאמנת האו"ם נכתב: "אנו אנשי\עמי האומות המאוחדות מחליטים: להציל את הדורות הבאים ממכת המלחמה שפעמיים בחיינו הביאה צער בל-יתואר לאנושות ולאושש את האמונה בזכויות האדם היסודיות ובכבוד ובערך של האדם, בזכויות השוות של נשים וגברים ושל אומות קטנות וגדולות…" 

על ניסוח הכרזת זכויות האדם עמלו רבים ובעיקר ג'ון המפרי הקנדי, רנה קסין היהודי-צרפתי (ששמו מוכר לירושלמים) ואלינור רוזוולט.

ההכרזה נפתחת: "הואיל והכרה בכבוד הטבעי לכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי נפקעות הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם. הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות, בניין עולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות הדיבור והאמונה ומן החירות מפחד וממחסור, הוכרז כראש שאיפותיו של כל אדם". מול עולם ערכי מעוות, בו לאנשים שונים יש ערך שונה לפי לאומיותם וגזעם עד כדי שלילת אנושיותם, בו "רוח העם", "העם" או "הגזע" עליונים לאדם, לאינדיבידואל, מכריז הסעיף הראשון של ההכרזה באופן ברור: "כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה." סעיף ג: "כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי." ויתר 30 הסעיפים מפרטים. (נוסח עברי מלאספר מאויר לילדים)

תפיסה ערכית זו מהדהדת גם בסעיף בהכרזת העצמאות של ישראל המתייחס לדמותה הרצויה של המדינה.

קריאה נוספת: 

 
  *  *   *  *   *  *  *  *
 הערות: הפרסום המחודש הוא בעקבות רדיפת מבקשי המקלט בשבועות האחרונים . אמנת הפליטים, שנועדה  להבטיח הגנה לאנשים הנרדפים בארצותיהם, היא גם מאותם לקחים – אנשים, עמים ומדינות צריכים לא  להתעלם ממצוקתם של אלה הבורחים מסכנת חיים או עינויים (עוד
 
Image
פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה